* / כריסטינה מאיולי

4.3.2025

* במקור באיטלקית: Cristina Maioli / *

* תרגום לעברית: אלירן דיין

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

בְּפֶרֶךְ הַלְּבָנָה הַנִּשְׁבָּר,

לוֹכֶדֶת אֲנִי כָּל רַכּוּת קַלָּה,

כָּל סִימָן שֶׁל אֱמוּנָה.

אוֹחֶזֶת אֲנִי בָּאֲפֵלָה

כְּמוֹ נַוֶּטֶת בִּסְפִינָה אֲבוּדָה

בְּיָם רְחַב יָדַיִם

אֲשֶׁר פִּסּוּקוֹ נָח

בְּרֶפֶשׁ גַּלַּיִם וְשָׁמַיִם.

רְסִיסֵי הַמִּלִּים הַשְּׁבוּרוֹת

מַרְוִים אֶת שְׁפִיּוּתִי

טִפָּה אַחַר טִפָּה,

וּבְתוֹךְ סַעֲרַת

הַשָּׁרָשִׁים הַקְּדוּמִים,

בֵּין אָמָּנוּת וָרוּחַ,

אֲנִי מְחַכָּה לְשׁוּבִי

וְהִנֵּה עַתָּה

עַל בֵּית הַיָּם הַצָּף

רֶגַע לִפְנֵי הַנִּשָּׂגָב,

רֶגַע לִפְנֵי עַצְמִי

אֲנִי כָּאן.

בחזרה לעמוד כתיבה >>>