אבדו השנים / אלירן דיין

2.3.2025 ב' באדר ה'תשפ"ה

נִשְׁדָּף עוֹרִי בְּלַהַט הַשָּׁנִים

הִלְבִּין שְׂעָרִי בְּאַחַת

וּבֵינוֹת פְּסֹקֶת רֹאשִׁי

מְעַכֶּלֶת נַפְשִׁי

מַרְאוֹת אֵימִים

זְמַנִּים רָעִים

תְּחוּשׁוֹת קָשׁוֹת

אֱמוּנוֹת מְנֻפָּצוֹת.

גּוּפִי מַכֶּה בִּי בְּעַצְמָהּ

עֵינַי דּוֹמְעוֹת,

גּוּפִי מַכֶּה בַּפַּטִּישִׁים

קוֹרֵא לִי לַעֲצֹר, לֹא לָנוּעַ

וְלֹא אֶשְׁעֶה לִפְקֻדָּתוֹ.

הַזְּמַן דּוֹחֵק בִּי

אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שְׁנוֹתַי

מַטְבִּיעוֹת צְלָלִיּוֹת נְמוֹגוֹת

שֶׁנִּמְחוּ וְנִמְחֲקוּ בֶּעָבָר

אֵינֶנִּי יֶלֶד עוֹד

אֵינִי שָׂמֵחַ עוֹד

וְאוּלַי הִנְנִי?

בחזרה לעמוד כתיבה >>>