| טל: 054-2818120
|
|
| עמוד הבית > כתיבה > סיפורים לילדים > כובנועה |
|
כובנועה / אלירן דיין 28.9.2021 (מתוך הספר כובנועה) * מוקדש לאחיינית שלי, נועה
לְיוֹם הֻלַּדְתִּי לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת הֵבִיא לִי דּוֹד לִירַן מַתָּנָה עִם נְשִׁיקוֹת אֲרוּזוֹת בַּאֲרִיזָה מְהֻדֶּרֶת עֲטוּפָה בִּשְׂרוֹךְ סֶרֶט...
כְּשֶׁפָּתַחְתִּי אֶת הַמַּתָּנָה לֹא הֵבַנְתִּי בַּהַתְחָלָה וְאָז רָאִיתִי בְּתַחְתִּיתָהּ כּוֹבַע גָּדוֹל וּמוּזָר מְשֻׁנֶּה וּקְצָת מְכֹעָר.
וְאָז דּוֹד לִירַן בִּקֵּשׁ: "חִבְשִׁי אֶת הַכּוֹבַע עַל רֹאשֵׁךְ, אֵין לָךְ מִמַּה לְּהִתְבַּיֵּשׁ. זֶהוּ כּוֹבַע מְיֻחָד, תֵּכֶף תִּרְאִי נוּ, בּוֹאִי, הִסְתַּכְּלִי בָּרְאִי".
אִמָּא וְאַבָּא אָמְרוּ בִּמְבוּכָה: "יָפֶה לָךְ הַכּוֹבַע הַנִּשְׁקָף מִן הַמַּרְאָה". אֲבָל אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא מְכֹעָר, מְטֻפָּשׁ וְיַלְדוּתִי, לֹא לְיַלְדָּה כְּמוֹתִי כּוֹבַע עֲנָקִי, מְשֻׁנֶּה וּמוּזָר.
"דַּי! אֲנִי לֹא רוֹצָה!" צָעַקְתִּי בְּרִיצָה, "הַכּוֹבַע מַמָּשׁ לֹא בִּשְׁבִילִי, מַתָּנָה מְכֹעֶרֶת קִבַּלְתִּי מִדּוֹדִי, דּוֹד לִירַן שֶׁכְּלָל לֹא מַכִּיר אוֹתִי!" וְזָרַקְתִּי אֶת הַכּוֹבַע לָרִצְפָּה – בּוֹכִיָּה וַעֲצוּבָה.
דּוֹדִי לִירַן נִכְנַס לְחַדְרִי בְּיָדוֹ הַכּוֹבַע הָאָיֹם וְהַנּוֹרָאִי, הִתְיַשֵּׁב לְצִדִּי, אָחַז בְּיָדִי וּבְשֶׁקֶט מוֹפְתִי אָמַר לִי: "נֹעָה'לֶה שֶׁלִּי, אַתְּ צוֹדֶקֶת, הַמַּתָּנָה נִרְאֵית קְצָת מְיֻשֶּׁנֶת. הַכּוֹבַע גָּדוֹל וּמוּזָר, מְקֻמָּט וּמְכֹעָר לֹא מַה שֶּׁחָשַׁבְתְּ, קִוִּית וְרָצִיתָ, אֲבָל זֶהוּ כּוֹבַע אֶחָד, יָחִיד וּמְיֻחָד שֶׁהִזְמַנְתִּי בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילֵךְ כּוֹבַע קְסָמִים שֶׁמַּרְגִּישׁ אֶת לִבֵּךְ וְיוֹדֵעַ מָתַי אַתְּ שְׂמֵחָה וּמָתַי עֲצוּבָה וּמָתַי אַתְּ מְרֻכֶּזֶת וּמָתַי מְבֻלְבֶּלֶת. קָנִיתִי אוֹתוֹ לְיַלְדָּה יְקָרָה וּמְיֻחֶדֶת, כּוֹבַע קְסָמִים שֶׁאֵין לְאַף אַחַת אַחֶרֶת!
"הִנֵּה, חִבְשִׁי אוֹתוֹ עַל רֹאשְׁךָ חַכִּי שְׁנִיָּה וְעוֹד שְׁנִיָּה וְתִרְאִי בְּעַצְמֵךְ".
חָבַשְׁתִּי אֶת הַכּוֹבַע עַל רֹאשִׁי וְאַחֲרֵי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת הִרְגַּשְׁתִּי תְּזוּזוֹת וְשִׁנּוּיִים שָׁם בִּפְנִים. לְפֶתַע עָלוּ מִן הַכּוֹבַע עֲנָנִים לְבָנִים וְרַכִּים וְשָׁטוּ מִתַּחַת לְעֵינַי הַבּוֹהוֹת. פִּתְאֹם הִבְרִיק הַבָּרָק וְרָעַם הָרַעַם גֶּשֶׁם שֶׁל מַמְתַּקִּים יָרַד, וְאֵיזֶה טַעַם! כּוֹבַע לְטַעֲמִי, כּוֹבַע מַתְאִים בִּשְׁבִילִי – כּוֹבָנֹעָה רַק שֶׁלִּי!
בְּיוֹם אַפְרוּרִי, בְּיוֹם סַגְרִיר גֶּשֶׁם זַלְעֲפוֹת בַּחוּץ וְקָרִיר שִׂחַקְתִּי בַּגַּן, הַכּוֹבַע עַל רֹאשִׁי מוּכָן, וְהִנֵּה הוּא תַּנּוּר חַם וְנָעִים מְחַמֵּם אֶת פָּנַי הַנָּאִים וְאֶת גּוּפִי, אֶת כָּל כֻּלִּי.
בְּיוֹם אָבִיב הָפַךְ הַכּוֹבַע לְסַלְסִלַּת פֵּרוֹת הָעוֹנָה כְּאִלּוּ הִתְהַלַּכְתִּי בַּשּׁוּק כְּמוֹ הָיִיתִי קוֹנָה וּכְשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי מְעוֹפֶפֶת הוּא הָפַךְ לְמַקְפֵּצָה, לִטְרַמְפּוֹלִינָה צִבְעוֹנִית וּגְדוֹלָה.
כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לְטַיֵּל עִם לִיב הַכַּלְבָּה הָפַךְ הַכּוֹבַע לְלַהֲקַת כְּלָבִים שֶׁנָּבְחָה, לִיב כִּשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ עִם הַחֲבֵרִים שֶׁאִתָּהּ וַאֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי בָּהֶם בְּאַהֲבָה.
הַכּוֹבַע עַל רֹאשִׁי וַאֲנִי מְרֻצָּה כּוֹבָנֹעָה שֶׁלִּי מְשַׁנֶּה צוּרָה לְפִי מַה שֶּׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה.
פַּעַם דָּנִי אָחִי הַגָּדוֹל רָצָה לֶאֱכֹל וַאֲנִי הָיִיתִי מֻרְעֶבֶת – הַכּוֹבַע הָיָה לְצַלַּחַת גְּדוֹלָה נֶהֱדֶרֶת שֶׁנּוּכַל לֶאֱכֹל עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת. בְּאוֹתוֹ עֶרֶב כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִישֹׁן בַּמִּטָּה, הָפַךְ הַכּוֹבַע לְתִזְמֹרֶת כְּלֵי נְגִינָה וְנִגֵּן שִׁיר עֶרֶשׂ חֲרִישִׁי כְּאִלּוּ בִּשְׁבִילִי – אֲפִלּוּ לִיאוֹר אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה נִרְדְּמָה לְיָדִי בְּתוֹךְ דַּקָּה.
וְלִפְנֵי שֶׁעָצַמְתִּי אֶת עֵינַי הוֹרַדְתִּי אֶת הַכּוֹבַע מֵרֹאשִׁי שֶׁיִּישַׁן כָּאן לְיַד מִטָּתִי וּמָחָר יָקוּם שׁוּב לְהַפְתִּיעַ אוֹתִי, לֵיל מְנוּחָה, כּוֹבָנֹעָה שֶׁלִּי.
הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַכּוֹבַע יָפֶה וְנִפְלָא כִּי יֹפִי נִמְדָּד עִם הַזְּמַן מַה שֶּׁהָיָה מְכֹעָר הוֹפֵךְ יָפֶה וּמְהֻדָּר כְּשֶׁאַתָּה לוֹמֵד לְהַכִּיר וְלֶאֱהֹב אֲבָל עַל זֶה סֵפֶר חָדָשׁ אוּלַי פַּעַם אֶכְתֹּב.
|
||