גלולת הקסם המופלאה / אלירן דיין

23.3.2011

אֵי־שָׁם, רָחוֹק־רָחוֹק, בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה, בֵּין הָרִים וְעֵצִים מוֹרִיקִים לְשָׂדוֹת רְחָבִים מְלֵאִים פְּרָחִים, מִתְגּוֹרֶרֶת מִשְׁפָּחָה נֶחְמָדָה בְּבַיִת נֶחְמָד. לַבַּיִת שְׁתֵּי קוֹמוֹת וְחָצֵר רְחָבָה וּגְדוֹלָה וּבָהּ שְׁנֵי כְּלָבִים וְתַרְנְגֹלֶת שְׁמֵנָה. בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה גָּרִים אַבָּא, אִמָּא, אִיתַי הַקָּטָן וּשְׁנֵי אֶחָיו. בַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה גָּרָה לָהּ בְּנַחַת סָבְתָא יְהוּדִית.

 אִיתַי הַקָּטָן אָהַב לָרֶדֶת מִדֵּי יוֹם בִּמְהִירוּת מֵהַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבָּהּ הוּא גָּר אֶל הַקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל הַבַּיִת, וְאָז לְהַקִּישׁ בַּדֶּלֶת שֶׁל סָבְתָא יְהוּדִית פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם. יוֹתֵר מִכֻּלָּם הוּא אָהַב לִהְיוֹת בְּחֶבְרָתָהּ שֶׁל סָבְתָא יְהוּדִית, וּבְלִי שֶׁשָּׂם לֵב עָבְרָה לָהּ שָׁעָה, עָבְרוּ שְׁעָתַיִם וְלִפְעָמִים נִשְׁאַר בְּבֵיתָהּ כָּל הַצָּהֳרַיִם. סָבְתָא יְהוּדִית אָהֲבָה אֶת אִיתַי הַקָּטָן בִּמְיֻחָד, וּבְכָל יוֹם לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם הֶעֱמִידָה סִירִים עַל הַכִּירַיִם וּבִשְּׁלָה כִּפְלַיִם, שֶׁהָאֹכֶל יַסְפִּיק לִשְׁנַיִם.

 מִדֵּי יוֹם בְּסִיּוּם אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם שָׂם לֵב אִיתַי הַקָּטָן לְאוֹתוֹ מִנְהָג קָבוּעַ וּקְצָת תָּמוּהַּ – וְלֹא הֵבִין מַדּוּעַ. לְאַחַר הָאֲרוּחָה סָבְתָא יְהוּדִית הָיְתָה הוֹלֶכֶת לְחַדְרָהּ, נִגֶּשֶׁת לַשִּׁדָּה שֶׁלְּיַד מִטָּתָהּ, פּוֹתַחַת אֶת הַמְּגֵרָה וְלוֹקַחַת קֻפְסַת פְּלַסְטִיק מוּזָרָה. כְּשֶׁהֵצִיץ בְּסַקְרָנוּת מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת רָאָה אִיתַי אֶת סָבָתוֹ מוֹצִיאָה מֵהַקֻּפְסָה כַּדּוּר מוּזָר בִּשְׁלַל צְבָעִים. רֵיחוֹ כְּרֵיחָם שֶׁל פֵּרוֹת טְרִיִּים מִלֵּא אֶת הַחֶדֶר. אִיתַי הִבִּיט בִּתְמִיהָה. מַה יִּקְרֶה עַתָּה? חִישׁ מַהֵר לָקְחָה סָבְתָא יְהוּדִית כּוֹס מַיִם צוֹנְנִים, הִנִּיחָה אֶת הַכַּדּוּר הַצִּבְעוֹנִי בְּפִיהָ, גָּמְעָה מְעַט מִן הַמַּיִם וְ... הוֹפּ... הַכַּדּוּר יָרַד חִישׁ מַהֵר בִּגְרוֹנָהּ. סָבְתָא יְהוּדִית בָּלְעָה אֶת כַּדּוּר הַקֶּסֶם, אַךְ כְּלוּם לֹא קָרָה, וּכְשֶׁבָּאָה לָצֵאת מִן הַחֶדֶר רָאֲתָה אֶת אִיתַי הַקָּטָן מַבִּיט בָּהּ בְּמַבָּט מְאֻכְזָב וּקְצָת מֻפְתָּע. הִיא חִיְּכָה אֵלָיו וְאָמְרָה: "בּוֹא אִיתַיְצ'וּק שֶׁלִּי, הַהַצָּגָה נִגְמְרָה, נֵלֵךְ לְשַׂחֵק בֶּחָצֵר עִם שְׁנֵי הַכְּלָבִים וְהַתַּרְנְגֹלֶת הַשְּׁמֵנָה".

 יוֹם אֶחָד גָּבְרָה הַסַּקְרָנוּת עַל אִיתַי וְהוּא שָׁאַל: "סָבְתָא, מַה זֶּה הַכַּדּוּר הַזֶּה שֶׁאַתְּ לוֹקַחַת? הוּא עוֹשֶׂה קְסָמִים? הוּא נוֹתֵן לָךְ כֹּחַ?"

 סָבְתָא יְהוּדִית חִיְּכָה בְּחֹם וְאָמְרָה בְּפָנִים נְעִימוֹת: "אִיתַיְצ'וּק שֶׁלִּי, זֶה כַּדּוּר מַקְסִים, גְּלוּלַת קֶסֶם שֶׁמּוֹנַעַת צָרָבוֹת מֵאֲנָשִׁים".

 אִיתַי הַקָּטָן לֹא יָדַע מַהִי צָרֶבֶת וּמַדּוּעַ צָרִיךְ לָקַחַת כַּדּוּר מַקְסִים כְּדֵי לַעֲצֹר מַשֶּׁהוּ מוּזָר שֶׁעָלָיו מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע. הוּא מֵעוֹלָם לֹא נִתְקַל בְּצָרָבוֹת עַד עַתָּה, אַף לֹא בְּאַחַת, אֲבָל יָדַע שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַשִּׂיג אֶת אוֹתוֹ כַּדּוּר צִבְעוֹנִי וּמֻפְלָא, לְהָרִיחַ אֶת רֵיחוֹ הַפֵּרוֹתִי וְלִטְעֹם אֶת טַעְמוֹ הַמָּתוֹק, מַמָּשׁ כְּמוֹ סָבָתוֹ. וְאוּלַי... רַק אוּלַי... גַּם לוֹ יִהְיֶה פִּתְאֹם כֹּחַ־עָל שֶׁיּוּכַל לִמְנֹעַ צָרֶבֶת כָּזֹאת, כְּמוֹ סָבְתָא יְהוּדִית, הַגִּבּוֹרָה שֶׁלּוֹ.

 אִיתַי חָשַׁב מְעַט וְאָז אָמַר בְּקוֹל גָּדוֹל וְחָזָק: "סָבְתָא! אַתְּ שׁוֹמַעַת? גַּם לִי יֵשׁ צָרֶבֶת! כֵּן, כֵּן... צָרֶבֶת עֲנָקִית, צָרֶבֶת גְּדוֹלָה, צָרֶבֶת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲצֹר לִפְנֵי שֶׁתִּתְקֹף אֶת כָּל הָעִיר וְהַשְּׁכוּנָה. גַּם אֲנִי רוֹצֶה וְצָרִיךְ אֶת הַכַּדּוּר הַמַּקְסִים שֶׁאַתְּ לוֹקַחַת, שֶׁאוּכַל לַעֲצֹר אֶת הַצָּרֶבֶת הַמְסֻכֶּנֶת, שֶׁאַצִּיל אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, אֶת הֶחָצֵר, אֶת הַכְּלָבִים וְהַתַּרְנְגֹלֶת הַשְּׁמֵנָה".

 סָבְתָא יְהוּדִית צָחֲקָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְאִיתַי הַקָּטָן לֹא הֵבִין מַדּוּעַ. כְּשֶׁנִּרְגְּעָה מְעַט אָמְרָה: "אִיתַיְצ'וּק שֶׁלִּי, זֶה כַּדּוּר שֶׁל מְבֻגָּרִים, גְּלוּלַת קֶסֶם לִמְבֻגָּרִים. לִילָדִים הִיא לֹא עוֹשָׂה קְסָמִים. אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? לִילָדִים יֵשׁ כַּדּוּר קֶסֶם אַחֵר, קָטָן יוֹתֵר, מֻפְלָא וּמְיֻחָד – וְאִם תִּרְצֶה תּוּכַל לָקַחַת אֶחָד".

 אִיתַי הִנְהֵן בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְשִׂמְחָה וְקָרָא: "הוֹ, כֵּן, אֲנִי רוֹצֶה, בְּבַקָּשָׁה!"

 בְּחַדְרָהּ שֶׁל סָבְתָא יְהוּדִית עָמְדָה לָהּ עַל הַשִּׁדָּה שֶׁלְּצַד הַמִּטָּה קֻפְסַת עֵץ יְשָׁנָה וּמְיֻחֶדֶת. הִיא הָיְתָה מְקֻשֶּׁטֶת וּמְגֻלֶּפֶת, מְעֻטֶּרֶת בִּפְרָחִים צִבְעוֹנִיִּים, קֻפְסָה שׁוֹנָה בְּצוּרָתָהּ וְיוֹצֵאת דֹּפֶן בְּיָפְיָהּ מִכָּל הַחֲפָצִים שֶׁעָמְדוּ עַל הַשִּׁדָּה. אִיתַי אָחַז בַּקֻּפְסָה וְנִסָּה לִפְתֹּחַ אוֹתָהּ אַךְ לֹא הִצְלִיחַ. לְאַחַר מַאֲמָץ וְעוֹד קְצָת כֹּחַ נִפְתַּח מִכְסֵה הַקֻּפְסָה לַצַּד. הַקֻּפְסָה נִפְתְּחָה לִשְׁנֵי חֲלָקִים וּבְאֶמְצָעָהּ הָיָה מֻנָּח לוֹ כַּדּוּר אֶחָד קָטָן וְלָבָן – אוֹתוֹ "כַּדּוּר לִילָדִים".

 "הַנַּח אוֹתוֹ עַל הַלָּשׁוֹן, אִיתַי, אֲבָל אַל תִּבְלַע..." הוּא לָקַח אֶת הַכַּדּוּר בִּמְהִירוּת, הִכְנִיס לְפִיו וְחִכָּה שֶׁמַּשֶּׁהוּ מְיֻחָד יִקְרֶה – אַךְ כְּלוּם לֹא קָרָה.

 מְאֻכְזָב וְעָצוּב אָמַר: "סָבְתָא! זֶה לֹא עוֹבֵד, זֶה כַּדּוּר מְקֻלְקָל".

 סָבְתָא חִיְּכָה, "חַכֵּה עוֹד רֶגַע קָט וְעוֹד אֶחָד, עֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם וְ..."

 וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁסָּבְתָא יְהוּדִית סִיְּמָה אֶת דְּבָרֶיהָ, הִתְחוֹלֵל מַשֶּׁהוּ בְּפִיו שֶׁל אִיתַי. לְפֶתַע הִתְמַלֵּא חָלָל פִּיו הַקָּטָן בְּטַעַם מַר, מַר, מַר שֶׁלֹּא אָהַב. זֶה הָיָה הַטַּעַם הַמָּרִיר בְּיוֹתֵר שֶׁטַּעַם מִיָּמָיו וְהוּא מַמָּשׁ נִגְעַל. אֲבָל מַמָּשׁ לִפְנֵי שֶׁיָּרַק אֶת הַכַּדּוּר מִפִּיו, פִּתְאֹם חִישׁ קַל הָפַךְ הַטַּעַם לְמָתוֹק־מָתוֹק, מָתוֹק כְּמוֹ דְּבַשׁ, סֻכָּרִיָּה אוֹ מַמְתָּק שׁוֹקוֹלָד. הַכַּדּוּר הַזֶּה, מַחֲלִיף הַטְּעָמִים, אוֹתוֹ "כַּדּוּר לִילָדִים", לֹא הָיָה צִבְעוֹנִי אוֹ רֵיחָנִי כְּמוֹ "גְּלוּלַת הַקֶּסֶם לִמְבֻגָּרִים", אֲבָל הוּא הֶחֱלִיף טְעָמִים וְאִיתַי הִתְלַהֵב מִמֶּנּוּ וּתְחוּשַׁת הַטַּעַם הַמִּתְחַלֶּפֶת בְּפִיו רִתְּקָה אוֹתוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ גִּבּוֹר, בַּעַל כֹּחַ־עָל – "סוּפֶּר אִיתַי הַמַּחֲלִיף טְעָמִים בֶּחָלָל".

 וְכָךְ, מִדֵּי יוֹם בַּבַּיִת הַנֶּחְמָד בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה, בֵּין הָרִים עִם עֵצִים מוֹרִיקִים לְשָׂדוֹת רְחָבִים מְלֵאִים פְּרָחִים, בְּבַיִת בֶּן שְׁתֵּי קוֹמוֹת, הָיָה יוֹרֵד אִיתַי בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם לְדִירָתָהּ שֶׁל סָבְתָא יְהוּדִית בַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה. הוּא הָיָה אוֹכֵל בִּמְהִירוּת אֶת הָאֲרוּחָה שֶׁבִּשְּׁלָה, וְרָץ לָקַחַת אֶת אוֹתוֹ כַּדּוּר קֶסֶם מֻפְלָא, אוֹתוֹ כַּדּוּר שֶׁמַּתְחִיל בְּטַעַם מַר, מַר, מַר וְהוֹפֵךְ בְּרֶגַע קָסוּם וּמְיֻחָד אֶחָד לְכַדּוּר מָתוֹק כְּדֻבְשָׁנִית אוֹ כְּרִבָּה אוֹ שְׁאַר מִינֵי הַמְּתִיקָה. סָבְתָא יְהוּדִית הָיְתָה לוֹקַחַת גְּלוּלָה צִבְעוֹנִית וְרֵיחָנִית לִמְבֻגָּרִים, וְאִיתַי הַקָּטָן קִבֵּל כַּדּוּר קָטָן וְלָבָן שֶׁמַּחֲלִיף טְעָמִים לִילָדִים. וְכָךְ, בְּעֶזְרַת גְּלוּלַת הַקֶּסֶם לִמְבֻגָּרִים וְכַדּוּר הַקֶּסֶם לִילָדִים, הֵם שָׁמְרוּ עַל הֶהָרִים, הַשָּׂדוֹת וְהַבַּיִת הַקָּטָן וְכַמּוּבָן גַּם עַל שְׁנֵי הַכְּלָבִים וְהַתַּרְנְגֹלֶת הַשְּׁמֵנָה.

 וּמָה אִתְּכֶם? הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים מַהוּ אוֹתוֹ כַּדּוּר הַקֶּסֶם לִילָדִים שֶׁעוֹשֶׂה פְּלָאִים וְשֶׁבְּפִיו שֶׁל אִיתַי הַקָּטָן מַחֲלִיף טְעָמִים?

בחזרה לעמוד כתיבה >>>