נלכדתי / אלירן דיין

23.1.1995

בשעה 20:00 בערב הגעתי לבניין ישן בעל 3 קומות. נכנסתי לחדר המדרגות. הכל סביב היה חשוך וקודר למעט נורה קטנה שדלקה בקצה המרוחק של החדר. רוח קלילה נשבה מכיוון הכניסה. עליתי בגרם המדרגות הישן שהיה עשוי עץ אלון עתיק. לפתע מעדתי תחת מדרגה שנשברה מתחתיי. נאחזתי במעקה המאובק והמשכתי לעלות עד שהגעתי לקומה הראשונה של הבניין. בקומה זו גרו זוג זקנים חביבים. המשכתי לקומה השנייה והשלישית. כשהגעתי לבסוף לקומה השלישית הרגשתי רעד קל בגוף, צמרמורת קלה. היה קר וחשוך, קורי עכביש על הקירות ובקצה הקומה הייתה דלת עץ ישנה. פתחתי את הדלת בזהירות ונכנסתי. לעיני נגלה חדר קטן וצפוף. באמצע החדר עמד פסנתר כנף ישן ולידו כסא נדנדה. על הכיסא ישב איש זקן ומסתורי שהיה לבוש בבגדים שחורים ובמעיל גשם ארוך. על ראשו חבש כובע גדול שכיסה מחצית מפניו. מנורת נפט קטנה שעמדה על שולחן קטן בפינה האירה את החדר באור עמום. חשבתי לעצמי: זהו האיש שעלי לעזור לו? אולי הוא פושע? עבריין? מדוע הוא לא פותח בשיחה למולי?

 התקרבתי מעט לכיסא הנדנדה. חששותיי הלכו וגברו עם כל פסיעה. הרמתי את כובעו. הוא מת. דם ניגר מראשו. לפתע שמעתי רחש קל מעבר החלון. ניגשתי אליו. נשמעה ירייה. הכדור עבר לידי, פגע במנורת הנפט וניפץ אותה לרסיסים. הכדור הזה היה מכוון אלי? האם מישהו ניסה בזה הרגע לחסל אותי על מנת שלא אגלה מי ירה באיש המת והמוזר שבכיסא הנדנדה? הבטתי דרך זגוגית החלון, אך לא ראיתי דבר. לא היה אף אחד בחוץ. שקעתי בהרהורים. לא חלפו מספר שניות ולפתע פרצה אש מתלקחת בעקבות ניפוץ המנורה.

 הרגשתי שהחדר מתמלא בעשן ושהאוויר נעשה דליל. האש החלה להתפשט בחדר. בקרוב היא תתפרץ ותתפשט ותכלה את הבניין כולו. מה אעשה? ממי אבקש עזרה? בקומה הראשונה זוג הזקנים ובקומה השנייה מתגוררות אימא ובנותיה הקטנות, וכאן - בקומה השלישית זקן מוזר מת - ממי אבקש עזרה? אני חייב לעזור לכולם בעצמי, החלטתי מיד. הסתובבתי וראיתי את האש פורצת מכל עבר ומכלה את הדירה כולה ואת התכולה שבה, כמו מאכלת, כמו מפלצת חיה שאוכלת והורסת כל מה שנקרה בדרכה. התקרה קרסה לפתע בעוד האש ממשיכה "לזלול" את קירות הדירה.

 פרצתי החוצה דרך להבות האש בחזרה לחדר המדרגות. התכופפתי. העשן היה סמיך מאוד והיה קשה לנשום. גרם המדרגות העשוי עץ נשרף כמעט כליל, המעקה להט מחום אך הייתי חייב להיאחז בו על מנת לרדת למטה ועל מנת לא להילכד בתוך להבות האש. ירדתי בזהירות לקומה השנייה וחילצתי מדירתן את האימא והילדות. הילדות הקטנות בכו והאימא ניסתה להרגיע אותן, אך ניכר שהייתה מבועתת בעצמה. בקצה חדר הילדות הייתה גיגית קטנה עם מים. שפכתי עליהן את המים והוצאתי אותן מהחדר החוצה. ירדתי איתן לקומה הראשונה בזהירות ושלחתי אותן אל קומת הקרקע ומשם מחוץ לבניין. האש גברה והתפשטה במהירות רבה. אגלי זיעה ניכרו בפניי והפחד הציף אותי. האש פרצה מכל עבר וכאילו לכדה אותי. נכנסתי לדירת הזקנים, ניפצתי את חלון חדרם בכיסא שעמד לידו בתנופה. העברתי את זוג הזקנים דרכו החוצה, לעבר מרפסת הקומה ומשם למדרגות החירום. ביקשתי מהם שיזעיקו עזרה. אני נלכדתי בפנים. העשן מילא את כל החלל וכמעט שנחנקתי. קרעתי פיסת בד ממעילי וכיסיתי בה את פי. השתדלתי לא לשאוף את העשן לריאותיי. ירדתי במהירות במה שנשאר מגרם המדרגות לקומת הקרקע ופרצתי דרך דלת הכניסה החוצה בסערה. כל הבניין החל לקרוס מאחוריי. ברחתי ככל שיכולתי מהבניין הבוער כשפתאום נשמע פיצוץ אדיר. נשכבתי על האדמה. הבטתי לאחור. כל הבניין עלה בלהבות עד שהתמוטט כליל.

 כששכחה האש, ולאחר שהגיעו כוחות ההצלה, נודע לי שהפיצוץ נגרם כתוצאה מפצצה שהוטמנה בחדרו של האיש הזקן והתפוצצה מן האש שפרצה בדירה. היה לי ולנוכחים בבניין מזל גדול. כמעט לכולם, חוץ מלזקן המוזר על הנדנדה שכבר היה מת לפני שכל האירוע החל. זוג הזקנים קיבל טיפול סוציאלי ופסיכולוגי. האימא וילדותיה עברו להתגורר באזור אחר ושקט יותר, ואני... אני עדיין נמצא בהלם מהמקרה ומקור הרוח שהפגנתי ואני עדיין תוהה כיצד הצלחתי לצאת מכל זה בשלום. האם ההודעה שקיבלתי באותו הערב להגיע לבניין הזה הייתה מכוונת? האם הייתי אמור להציל את האיש הזקן והמסתורי ונכשלתי בכך? האם בעצם ניסו לחסל אותי? האם נלכדתי ברשת? האם כל זה היה בעצם מזימה אחת גדולה?

 כעת אני הייתי זקוק לעזרה, אך דווקא ברגע זה ממש לא הייתה אפשרות כזאת בנמצא, ונשארתי לבד עם המחשבות והזיכרון מאותו לילה משוגע.

בחזרה לעמוד כתיבה >>>