בקבוק החולות הצבעוניים / אלירן דיין

5.12.2022

* לזכרו של אפרים הלר ז"ל

* פורסם בכתב העת מוטיב

פעמים רבות כשהייתי מגיע לביתו, הייתי מוצא אותו יושב על הכורסה בסלון. הוא היה מברך אותי בשלום וחיוך רחב פרושׂ על פניו, מפנה לי את הכורסה ומתיישב מולי על כיסא עץ. כשהייתי מתיישב במקומו, הדבר הראשון שתמיד משך את עיניי היה בקבוק זכוכית גדול ובו חולות צבעוניים שעמד על מזנון העץ הכבד שבסלון ביתו. בכל פעם הייתי מביט בבקבוק הזה ומשתהה בסידור המופתי של רובדי הצבעים שבו.

 לכאורה כמעט לכל ישראלי יש או היה בקבוק דומה. כולנו יודעים על החולות הצבעוניים בנגב וכולנו חזרנו משם עם חפץ דומה. גם לי היה כזה מטיול בית־ספרי, אבל מזמן נשבר או נהרס. אבל בקבוק החולות הצבעוניים של אפרים היה שונה. הוא היה גדול מהמקובל והחולות בו היו מהודקים בצורה מושלמת כמעט ובסידור צבעים יפהפה. ביני לבין עצמי תהיתי לא פעם מאין הוא קיבל את הבקבוק. חשבתי שאולי זה שייך לבן שלו מילדותו או לאחד מנכדיו, אבל לא העזתי לשאול. וכך כל פעם בהיתי שעות ארוכות בבקבוק הזה.

 יום אחד אפרים שם לב שאני בוהה באותו הבקבוק ואמר לי: "אלירן, במה אתה מסתכל? אני רואה כל פעם שאתה פה שאתה מביט אל עבר המזנון. יש שם משהו?"

"אה... לא... סתם..."

"מה? מה יש שם?"

"כלום, אפרים, זה באמת כלום... אני סתם משתהה כל פעם מיופיו של הבקבוק שעומד שם".

"אה..." צחק אפרים, "יש לי סיפור על זה..." אמר ועיניו נפקחו לרווחה.

איך לא? חשבתי לעצמי וחייכתי.

וכך הוא סיפר:

 "בשנת 49' ירדנו לאום א־רשרש, היום אילת. היה שם מחנה צבאי קטן שהקימו ואני הוצבתי שם עם עוד חברים. היינו יורדים לשחות בים סוף, אוספים משם אלמוגים ובקבוקי זכוכית ישנים שכבר אז זרקו אנשים שלא שמרו על הסביבה לתוך מי הים. אז לא היה כמו היום. לא היו מלונות או בתים, הכול היה חול בתולי זהוב והים היה שקוף וצלול, ויכולת לראות את הדגים גם קרוב מאוד לחוף.

 "פעם אחת נסענו במרחבי הנגב והגענו לחולות הצבעוניים. התפעלנו מאוד מהמקום שהיה הרבה יותר מרשים מהיום. מרחבים אין־סופיים של חול בכל מיני צבעים. חזרנו למחנה ולקחנו את הבקבוקים הריקים שאספנו מן הים. אני זוכר שמילאתי כמה בקבוקים בחול. בהתחלה לא ידעתי איך. הבקבוק הראשון היה ערבוב של כל הצבעים בלי סדר. הכול היה מעורבל. בהמשך לקחתי מקל קטן והתחלתי לדחוס את החול ולהדק אותו, כל פעם בצבע אחר. המפקדים שלי כל כך אהבו את זה, שנתתי להם כמה בקבוקים כאלה וגם כמה אלמוגים מהים ולי שמרתי שלושה. במשך השנים נשברו שניים ונשאר הבקבוק הזה ואני שומר עליו מכל משמר".

 "אז רגע, אפרים, בן כמה הבקבוק הזה? כמה זמן", שאלתי.

 "הבקבוק זקן יותר והחולות בני אלפי שנים, אבל בקבוק החולות הצבעוניים שלי הוא כבר כמעט כמו שנות קיומה של המדינה – הוא כבר בן למעלה משבעים שנה", אמר בגאווה.

בחזרה לעמוד כתיבה >>>