מנקת הפחים / אלירן דיין

26.8.2022

* פורסם באסופה חוכא ואטלולא

הצלצול לא פסק. חיש מהר פתח את הדלת לרווחה. מולו עמדה אישה מבוגרת, כבת 60 לערך, לבושה במיטב מחלפותיה. שיערה קצר, מטופח  ומסודר, צבוע חום-אדמדם. על צווארה ענדה ענק רחב מוזהב, עגילי פנינה באוזניה, ואודם בשפתיה. הוא היה בטוח שהגברת הזו בדרכה למפגש חשוב או איזו שמחה משפחתית וכנראה שטעתה בכתובת.

 "שלום לך, אתה חדש כאן, אני המנקה של כל הפחים בבניין ואתה חייב לי 50 שקלים"

 "מה? ... רגע, מי את? אני גר כאן כבר חצי שנה ומעולם לא ראיתי אותך. את גרה כאן בבניין?"

 "אמרתי לך לפני רגע, אני מנקת הפחים ואני גובה מכל דייר 50 שקלים על העבודה שלי. לא היית מצפה שאעבוד חינם אין כסף, נכון?"

 כשירד לחצר ביתו ראה אותה מחזירה לפחים שהבריקה וניקתה את שקיות הזבל המטונפות שהיו בתוכם לפני כן.

בחזרה לעמוד כתיבה >>>