הבל הבלים / אלירן דיין

2.1.1998

שׁוֹכֵב לִי בַּמִּטָּה חֲסַר אוֹנִים,

חוֹשֵׁב,

בּוֹדֵד,

לְבַד.

חוֹשֵׁב עַל מַשְׁמָעוּת הַחַיִּים,

עַל בֵּית הַסֵּפֶר וְהַהוֹרִים,

עַל זִכְרוֹנוֹת שֶׁאֵינָם מַרְפִּים,

עַל הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים,

יִתָּכֵן שֶׁלֹּא יֵדְעוּ לְעוֹלָם.

לֹא יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת,

כֵּיצַד לְהִתְקַדֵּם.

שׁוֹכֵב לִי בַּמִּטָּה חֲסַר אוֹנִים,

אִמָּא וְאַבָּא כְּהֶרְגֵּלָם רָבִים,

הַכֹּל הֲבֵל הֲבָלִים,

יֶשְׁנָם דְּבָרִים קָשִׁים יוֹתֵר בַּחַיִּים,

אֲבָל הֵם מַמְשִׁיכִים וְרָבִים.

וַאֲנִי?

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאִם לֹא מִסְתַּדְּרִים

אָז נִפְרָדִים וּמִשְׁתַּקְּמִים.

יֶשְׁנָם דְּבָרִים קָשִׁים יוֹתֵר בַּחַיִּים,

דְּבָרִים שֶׁלֹא עוֹזְבִים וְלֹא שׁוֹכְחִים.

כֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁיִּהְיֶה טוֹב בַּסּוֹף.

אֲפִלּוּ הָאַסְטְרוֹלוֹגִים וּנְבִיאֵי הָרֶגַע

חוֹזִים לִי שָׁנָה מֻצְלַחַת,

"יִהְיֶה טוֹב," כָּךְ שָׁבִים וְאוֹמְרִים,

אֲבָל לֹא טוֹב.

הַכֹּל נְשְׁבַּר, הַכֹּל נֶהֱרַס,

בִּי, בְּבֵיתִי, בְּמִשְׁפַּחְתִּי.

כֵּיצַד אוּכַל לְהִשְׁתַּקֵּם?

כֵּיצַד אֶבְרַח מֵעַצְמִי?

מֵהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁבִּי?

אֶת שֶׁקָרָה לִי וְאֶת שֶׁאֵרַע,

אוּלַי אֵין בִּכְלָל תִּקְוָה?

אֵינִי יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת,

וְאוּלַי כְּלָל אֵין טַעַם לְנַסּוֹת?

אָמְרוּ לִי שֶׁיִהְיֶה טוֹב.

הִבְטִיחוּ לִי.

חָזְרוּ עַל כָּךְ שׁוּב וָשׁוּב,

"יִהְיֶה טוֹב,"

אָמְרוּ,

חִיְּכוּ,

אָמְרוּ שׁוּב

וְהָלְכוּ.

אֲבָל רַע לִי.

רַע לִי כָּל כָּךְ.

בחזרה לעמוד כתיבה >>>