על אריה ולביאה / אלירן דיין

5.8.2015

(מתוך הספר הכוכב של השכונה)

* מוקדש למשפחת אלטרמן

מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹת הַדֹּלֶב הַגָּדוֹל,
לֹא הַרְחֵק מִמִּגְדַּל הַשְּׁמִירָה,
מַיִם מֻקְצָפִים גּוֹלְשִׁים בִּסְעָרָה,
חוֹרְכִים וּמְעַצְּבִים סְלָעִים קְטַנִּים.
הָעֵצִים מְדַבְּרִים וְהָרוּחַ שׁוֹרֵק
לְמַרְגְּלוֹת הַנָּהָר הֵלֶךְ מְפַזֵּז
וְשִׁירוֹ נִשָּׂא עַל פְּנֵי אַדְווֹת הַגַּלִּים:

מֵרֹאשׁ פִּסְגַּת הַר נְבוֹ, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרִיחוֹ,
בִּקֵּשׁ לוֹ אַרְיֵה גָּדוֹל וְחָזָק לְהָקִים מִשְׁפָּחָה.
חִפֵּשׂ וְחִפֵּשׂ בְּכָל אֶרֶץ הָעִבְרִים,
טִפֵּס עַל מַשּׂוּאַת הַתָּבוֹר שֶׁלְּרַגְלֵי יִזְרְעֶאל,
חִפֵּשׂ בֵּין עֲצֵי הַר מֵירוֹן,
מִמְּצוּק הָאַרְבֵּל הִשְׁקִיף וְצָפָה,
אַךְ אֶת לְבִיאָתוֹ הוּא לֹא מָצָא.

יָרַד הַלֵּיל וְהוּא בּוֹכֶה וּמְיַלֵּל.
בַּבֹּקֶר הִשְׁכִּים, הִבִּיט לַמְּרוֹמִים
וְשָׁאַג שְׁאָגָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּשְׁמְעָה לַמֶּרְחַקִּים.

בְּמַסָּעוֹ הָאָרֹךְ יָבֵשׁ גְּרוֹנוֹ.
עַל שְׂפַת מֵי מָרוֹם הִרְוָה צִמְאוֹנוֹ,
וּלְפֶתַע קוֹל זָר נִשְׁמַע, הֵרִים רֹאשׁוֹ,
וְשָׁם רָאָה אוֹתָהּ, עוֹמֶדֶת זְקוּפָה וְגֵאָה.

זֶהוּ שִׁיר עַל מֶלֶךְ הַחַיּוֹת,
שֶׁחִפֵּשׂ אַהֲבָה בְּכָל רַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה
וּמְצָאָהּ בֵּינוֹת הַרְדּוּף וַעֲמִירִים.

עַל גְּדוֹת הַנָּהָר וּבְפֶתַח הָאֲגַם,
אַרְיֵה וּלְבִיאָה וְגוּרִים לָהֶם אַרְבָּעָה,
וְהָרוּחַ מְנַשֵּׁב וְהַשֶּׁמֶשׁ מְחַמֵּם
וּמִשְׁפַּחַת הַמְּלוּכָה רוֹבֶצֶת לָהּ בִּמְנוּחָה.

בחזרה לעמוד כתיבה >>>