פרס השירה והספרות הבין־לאומי L'alloro d Dante
מטעם מרכז דנטה ותנועת שירת הרנסנס

2023

בחודש מרץ 2023 הוזמנתי על ידי מרכז דנטה ותנועת שירת הרנסנס לקבלת פרס בין־לאומי לשירה וספרות L'alloro d Dante בעיר רוונה, איטליה. הופתעתי מאוד מקבלת הפרס וזה החמיא לי מאוד.

 את הנסיעה שמרתי בתחילה בסוד ורק מעטים ידעו על כך. במשך שבוע אירחו אותי בבזיליקת סן פרנסיסקו במרכז רוונה ודאגו לכל צרכיי. בבקרים הייתי מסתובב בסמטאות העיר הציורית ונהנה מהפסיפסים הרבים המעטרים את העיר והם סמלה. העיר שבעברה הייתה בירת האימפריה הרומית לאחר קריסתה של רומא והמרכז הביזנטי החשוב בימי הביניים קיבלה אותי בחום.

 רצה הגורל וחדרי במנזר היה חדרו של גדול משוררי איטליה דנטה אליגיירי בו הוא כתב מאות שנים לפניי את יצירת המופת שלו "הקומדיה האלוהית". קברו של דנטה נמצא ממש לצדה של הבזיליקה. התחושה הייתה מוזרה אבל במנזר נתנו לי חופשיות מלאה ומעת לעת דאגו לשלומי בחביבות בראשותו של אב המנזר, איבו, שדאג לי כמו לבנו.

 ביום שבת 25.3.2023 נערך הטקס המרגש. בטקס קיבלו תעודות ופרסים משוררים וכותבים מכל רחבי איטליה. את הפרס הבין־לאומי קיבלתי אני וגם המשורר האמריקאי מארק ליפמן. הייתי הנציג הישראלי היחיד שקיבל עד אותה העת את הפרס המיוחד הזה והעובדה הזאת ריגשה אותי מאוד, על כך שמצאו אותי ראוי לו.

 אך יותר מזר הדפנה שהניחו על ראשי ויותר מאשר מגן הפרס המרשים שקיבלתי, התרגשתי במיוחד לעמוד לבדי, ישראלי, יהודי, בבזיליקה הזאת, שבעבר במרתפיה הייתה פעיליה האינקוויזיציה כנגד בני עמי, ולקרוא את השיר שכתבתי יום לפני בחדרו של דנטה, בעברית מול כל הקהל שהתאסף.

פתחתי את דבריי במילים קצרות ואז קראתי את השיר:

It's such a big honor for me. Thank you all. I hope I am saying this in the right way

È un grande onore per me. grazie a tutti

ובעברית: זה כבוד גדול בעבורי. תודה רבה לכולכם מקרב לב.

שריד של עמורה / אלירן דיין

בֵּין רְחוֹבוֹת צָרִים וַאֲרֻכִּים

מִתְגַּלֶּה עֹשֶׁר אָמָּנוּתִי תַּרְבּוּתִי

מבוֹדָד מֵעוֹלָמִי הַמֻּכָּר.

אֲנִי מְהַלֵּךְ בְּאוֹתוֹ גַּן הָעֵדֶן

שֶׁל הַקּוֹמֶדְיָה הָאֱלֹהִית,

גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת.

לְפָנַי קָתֶדְרָלוֹת מְפֹאָרוֹת

עֲטוּרוֹת בִּפְסֵיפָס וּבְמוֹזָאִיקָה לְהַרְחִיב אֶת הַלֵּב

הָעִיר תּוֹסֶסֶת, הוֹמַת אָדָם,

קְבוּצוֹת יְלָדִים מִבָּתֵּי סֵפֶר

לוֹמְדוֹת עַל אוֹתָהּ בִּירָה,

מְדִינָתָהּ שֶׁל רוֹמָא,

מְדִינַת הָאַפִּיפְיוֹר,

שֶׁל גְּדוֹל מְשׁוֹרְרֵי אִיטַלְיָה,

דַּנְטֶה אוֹלִיגַיְרִי הַנִּשָּׂא כָּאן בְּפִי כֹּל.

וּמִי אֲנִי? קֶרֶת דָּם שָׂרִיד שֶׁל עֲמֹרָה?

צֶאֱצָאוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁל הָעָם שֶׁבּוֹ נוֹלַד מְשִׂיחַ הַנַּצְרוּת,

יְהוּדִי אֲנִי, יִשְׂרְאֵלִי מֵאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ,

הֵיכָן שֶׁנְּהַר הַיַּרְדֵּן זוֹרֵם בַּחֲטָף אֶל הַכִּנֶּרֶת

אֶרֶץ שְׁלוֹשׁ דָּתוֹת שְׁלוֹם הָאֱלֹהִים

אֵיךְ הָפְכוּ אוֹתוֹ לְמַאֲבַק אֵיתָנִים?

יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי רְחוֹקָה,

וּבְאֶרֶץ הַמַּגָּף כָּל כָּךְ חַיָּה.

וַאֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי כָּאן, בְּעִיר הָרֵנֵסַנְס

וַאֲנִי מְשׁוֹרֵר בַּחֲדַר הַמִּנְזָר שֶׁל דַּנְטֶה

הָרָכוּן בְּמִשְׁכַּן עוֹלָמִים תַּחַת רַגְלַי.

וַאֲנִי חוֹלֵם שֶׁלֹּא יִהְיֶה מוֹתִי בַּתֹּפֶת

וְלֹא יִהְיֶה לַשָּׁוְא.

 
 לאחר שקראתי את השיר תרגמו אותו גם לאיטלקית ולאנגלית וקיבלתי תשואות רבות ואנשים רבים באו לשוחח איתי וללחוץ את ידי.

 ביום שלאחר מכן התקיים טקס נוסף בו הוענקו פרסים לזוכים בתחרות השירה הפואטית בבתי הספר היסודיים באיטליה אליה נשלחו כ־6,000 שירים. כשנודע לי הדבר, לא יכולתי שלא לחייך ולהתרגש, בתור מנהל תחרות הכתיבה הארצית לילדים בישראל, וכששאלתי על כך אמרו לי שהתחרות מתקיימת בהשראת תחרות הכתיבה הארצית לילדים הישראלית. הוזמנתי להכתיר את הזוכים בתחרות הכתיבה האיטלקית הראשונה בהובלת ידידי המשורר האיטלקי פאולו גמבי והצוות המסור של עמותת שירת הרנסנס, לשים על ראשם את זרי הדפנה ולחלק להם תעודות. מאוד התרגשתי מהמעמד ואני שמח שגם באיטליה יש תחרות כתיבה לילדים כי הם העתיד של כולנו, עתיד התרבות, השירה והספרות.

 לעמוד לבדי בקתדרלה כישראלי ולקרוא שיר בעברית ריגש אותי יותר מאשר לקבל את הפרס עצמו ומזר הדפנה שהונח על ראשי. לדבר בעברית זה היה הרגע העצמתי ביותר עבורי והידיעה שנתנו השראה לאיטלקים לקיים תחרויות. זר הדפנה מתייבש לאיטו מאז על קיר ביתי ומגן הפרס מזמן נמצא במגרה. בעיקר זכיתי, במשוררים מאיטליה, שהם חבריי גם כיום.

שנה לאחר מכן, בשנת 2024, הציעו לי להגיע גם לטקס, אך בשל מלחמת "חרבות ברזל", לא הגעתי. באותה שנה זכה באותו הפרס שקיבלתי אחד, יון פוסה שמו, זוכה פרס נובל לספרות – וכך, בשל המלחמה, פספסתי הזדמנות לפגישה איתו, אך הכל לטובה.