מעשה בנחש שקיפד ראשו / אלירן דיין

4.7.2009

מעשה שהיה כך היה.

בעלות השחר, ביום שבת חמים, החליט לו נחש צעיר לצאת ממחבואו, לזחול ולזחול. החליט הוא לעצמו כי בסוף השבוע הזה יוכל לו לנוח ואולי גם קצת לאכול, להתחמם בקרני השמש הזורחות זה עתה, וכמובן לזחול.

לזחול, על גחונו, כדרכם של אבות אבותיו, כדרכו של אבי הנחשים כולם, הנחש בהא הידיעה, הנחש של חווה. לנחש שלנו לא היה עץ הדעת, טוב או רע, או עץ החיים, כדי שיאכל עד נצח נצחים. כל שהיה לו בגינה הוא עץ רימונים שאת טעם פירותיו לא הכיר ומחילה חשוכה.

בשבת הזו, כמו שכבר אמרנו, יצא הוא לשוטט מחוצה לה, אך לא תיאר לעצמו כי בחוץ אורבת לו סכנה נוראה.

נחש צעיר, זוחל וזוחל, על גחונו, עושה דרכו אל עבר עץ הרימונים שבגינה. ושם, ברגע שנמשך ממש שנייה, קפצה עליו אחת מחתולות הרחוב שבשכונה.

אותה חתולה מצאה לה משחק חדש, והשיעמום שלה זה עתה פג. את הנחש התחילה להטריד. היא החלה לתפוס, לנשוך, למשוך ולהקפיץ. שיחקה בו שעה קלה ואז החליטה לתת לו מעט מנוחה. הנחש שלנו שלא ידע מאין זו המופרעת באה, החליט להתל בה, להעמיד פני מת ושתעזוב אותו במחילה ובבקשה. כל שרצה היה להגיע לעץ הרימונים שבגינה, וזאת החצופה את הדרך חסמה וגם חבטה וחבטה.

תוכניתו יצאה לפועל.

בחלוף שעה הנחש מת, לכאורה, והחתולה התיישבה לצידו ונמנמה בפינה.

עברה שעה ועוד שעה, המשיכו לשחק השניים באותו המשחק. החתולה מטרידה והנחש מת לכאורה.

אך לנחש שלנו הייתה מטרה, הוא רצה להגיע לעץ הרימונים שבגינה, ליהנות מקרני השמש הזורחות ולחזור לעת ערב למחילתו האהובה, בלי הטרדות בלתי פוסקות מאיזו חתולה עלובה.

לאט־לאט ניסה להזיז את עצמו וקיווה שהחתולה שלצידו לא תראה ולא תשמע, אולי לא תבחין היא בניסיון הבריחה. לצערו של הנחש, חתולה זאתי בעלת ניסיון ומכירה את כל התכסיסים יופי. ברגע שניסה הנחש לזוז, קפצה וחבטה בו ללא רחם. הנחש שלנו כבר החל להתבלבל, נראה עייף וביקש את עזרת השם. אך כנראה השם רצה את הנחש אצלו למעלה (אולי כדי להחליף את הנחש של חווה כדי שיוכל לפתות אישה אחרת מכאן והלאה). וכך, בנשיכה אחת ומכה אחת הרגה החתולה את הנחש שלנו והלכה לדרכה.

נשאר הוא מוטל מת. אך לא תם ונשלם סיפורו של הנחש, חתול רחוב נוסף, שראה את המציאה. תפס את ראש הנחש, ובפיו אותו ערף. את גופו זרק ליד עץ הרימונים שבגינה, אותו עץ שאליו שאף הנחש להגיע בזחילה.

קרני השמש חיממו את גופו הארוך והכרות שהיה מוטל ליד עץ הרימונים שבגינה, וכשירד הערב נשארה מחילת הנחש יתומה.

למעלה גבוה, אי שם בגן העדן, מטפס לו עכשיו על עץ החיים והדעת נחש צעיר שטעם רימונים רצה להכיר, ובמקום זאת על גחונו זוחל לפתות את חווה עם תפוח אדום ומוקפד, בזמן שראשו שלו קופד.

בחזרה לעמוד כתיבה >>>