| טל: 054-2818120
|
|
| עמוד הבית > כתיבה > משלים > הגבר ויצאנית הצמרת |
|
הגבר ויצאנית הצמרת / אלירן דיין 19.9.2022
אי־שם במדינה רחוקה ולא ידועה עלה גבר בודד ועזוב בשעת דמדומי השקיעה לבית תענוגותיה של יצאנית צמרת יפהפייה להטביע יגונו וצערו לראשונה בתענוגי חמוקיה של אישה שאת מראה ויופייה לא יוכל להשיג בכל נשות העיירה.
כך הוא חש אל אותה יצאנית עלה במהירות, דילג ממדרגה למדרגה בראשו מרקדת אותה זימה גופנית טורדנית והינה הוא עומד כעת מול דלתה של המוֹכרת מקיש על דלת העץ הכבדה ובן רגע עומדת היא מולו בכל זוהרה מבעירה את אזור חלציו.
היא כה יפה, חשב לעצמו שערהּ אדמוני וארוך גופה לבנבן כשלג... עוד הוא בהזיה פתחה את פיה ואמרה: 1,500"פרוטות אני מבקשת אעשה כך וכך וגם אחרת הכול כלול פרט למה שבתוספת".
שוכבים יחד על מיטתה עירומים, מתפלשים וצמודים היא מענגת את גופו ולטיפתה רכה תחת עורו. לפתע, בלי אזהרה, הוא חודר אל פתח הבריאה. היא גונחת אל המרומים ומרעישה בקולה והוא ממשיך במעשה הבעילה והיא צועקת וזועקת "עוד, עוד, אל תפסיק בבקשה כן, כן, גע בי כאן ושם, שם וכאן ושם".
ובראשו ניצתת מחשבה: אם הוא מענג כל כך טוב את גופה מדוע הוא זה שצריך לתת מעות על זאת העבודה? אינני קמצן, אמר אז לעצמו, "אני מוכן לשלם כסף רב בעבור הפעם הראשונה אך אם אני הוא המעבֵּר את זו הגברת, המרשרשים שלי הם ולא של הנפקנית המגמרת.
מתוסכל מזו המחשבה החליט לבקש ממנה כל מה שביכולתה כדי לנצל את מלוא סכום תשלומה. "האם את עושה את זה ואת ההוא"? הנהנה לחיוב בראשה. "ואם ארצה גם את השירות המיוחד שקיבלו רק מתי מעט"? "אין בעיה", אמרה תוך כדי תנועה, "אתה הרי כבר יודע – הכול כלול פרט למה שבתוספת". "ואם ארצה לקבל את התוספת המדוברת, מה עליי לעשות?" "הו, זה ברור כשמש – עליך לשלם לי מעות במכפלת".
כעס הגבר ובמוחו רצה זאת המחשבה: לשלם כפול על פְּנים ואחור – איפה נשמע כדבר הזה? ומה היא עושה אותה הגברת? נכון, אישה כזאת לעולם ידי אינה משגת אבל היא רק שוכבת, את רגליה מפסקת, אולי אפילו נרדמת. איזו גחמה, איזו פרוצה מנצלת ועושקת שתלך לעבוד באיזו עבודה מכבדת אבל לא, היא בכל ערב לביתה גברים אוספת.
בכל העיירה סיפר את שעשה עם יצאנית הצמרת סיפר איך עינג, איך רומם והתעלה איך היא זאת הפרוצה גברי מערות טורפת...
וכל הגברים בעיירה הריעו בשבחו וקיללו את שם יצאנית הצמרת אבל כשירד הליל, כששקעה השמש, התגנבו מבתיהם חרש אל בית התענוגות הנודע דילגו במהירות ממדרגה למדרגה ונשרכו כולם אל מול דלת ביתה.
כשסירקה את שערהּ האדמוני מול בבואתה הניבטת במראה בקע צחוק מגרונה ואז פתע קראה כשנזכרה באותו לילה בגבר הבודד שפגש בה לראשונה: "עוסקת אני בעבודה הקשה מכולן, לעיתים כה רבות אני מזייפת, פעמים כה מעטות שירה מגופי אני מחוללת, המקצוע העתיק בעולם אינו קל כלל ועיקר, אבל שמא אני היא הגבר והוא היה למעשה יצאנית הצמרת?"
|
||